<h1>תניא רבתי סימן נ"א</h1>
<h2>דף יח.</h2>
כתיב (ויקרא כ"ג) אלה מועדי ה' מקראי קדש, במה הכתוב מדבר. אי בראשון הרי כבר נאמר (שם) ביום הראשון שבתון. אי בשמיני הרי כבר נאמר וביום השמיני שבתון. הא אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד שאסור בעשית מלאכה. ותניא (דברים ט"ז) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת. מה שביעי עצורין אף ששה עצורין. אי מה שביעי עצור בכל מלאכה. אף ששה ימים עצורין בכל מלאכה, ת"ל השביעי שביעי עצור בכל מלאכה ואין ששה ימים עצורין בכל מלאכה, ולא מסרו הכתוב אלא לחכמים לומר לך אי זו מלאכה אסורה ואי זו מלאכה מותרת. מצאתי בשם בעל היראים ז"ל כל אלו המקראות נראין לי אסמכתא. שכל איסור חול המועד מדרבנן הוא. ובפירושי רבותינו ז"ל מצאתי דאיסור מלאכת חולו של מועד דאורייתא. מכל מקום מדקתני תלמודא איסור מלאכת חולו של מועד בטירחא. למדנו דלא מיתסרא אלא מלאכת טורח. ויש מביאין ראיה לאיסור חולו של מועד במלאכה שהיא מדרבנן. מדברי הירושלמי [מו"ק פ"ב ה"ג]. דגרסינן התם א"ר אבא ב"ר ממל אילו היה מי שימנה עמי הייתי מתיר המלאכה בחולו של מועד, כלום אסרו מלאכה בחולו של מועד אלא שיהו אוכלין ושותין ויגעין בתורה. והאידנא אוכלין ושותין ופוחזין. והתירו חכמים לעשות מלאכה בדבר האבד שאין טרחו מרובה. ומתקנים את הדרכים. ואת הרחובות. ואת מקוואות המים. ועושין כל צרכי רבים בחולו של מועד. וכותל גינה שנפל. סך אותו בקוצים ובאבנים ואינו בונה אותו כדרכו. אבל כותל בית או כותל חצר שנפל בונה אותו כדרכו. וכותל רעוע העומד במקום שיוכל להזיק. סותרו ובונה אותו בחולו של מועד מפני הסכנה. מקיזין דם לבהמה ואין מונעין רפואה לבהמה בחולו של מועד. ואם נפל התנור ונתקלקל במועד מותר לתקנו. והוא שיכול להשתמש בו בחולו של מועד אבל אם לא יוכל להשתמש בו בחולו של מועד אסור לתקנו. הציר הוא מקום שהדלת סובב בו. דהיינו מקום הצינור והצינור עצמו. והקורה שעל גבי הדלת, והמנעול והמפתח שנשברו. מתקנן במועד. ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד.
